ארנונה: איך זה עובד

ערימות של מטבעות ליד בית קטן מעץ

למדינה יש דרכים רבות לגבות כספי מסים לטובת קופת המדינה, ובנוסף על המסים העיקריים – מס ההכנסה והמע"מ – ישנם עוד סוגי מסים רבים נוספים.
מן הצד השני, לרשות המקומית ישנו רק מקור הכנסה יחיד – הארנונה, המס המשולם לרשות המקומית אחת לשנה בגין השטח שנמצא בבעלותו של החייב.
אך דווקא מפני שהארנונה מועברת לרשות המקומית ולא למדינה, אין סדר הומוגני שמגדיר באופן אחיד את תעריפי הארנונה במדינה, והעלויות עשויות להשתנות בהתאם להגדרותיהן הפרטיות של רשויות שונות.
כך נוצר מצב שעשוי להיות די מבלבל – ולעתים אף מרגיז – ולכן צריך לבצע ביאור ולהבין מהי בדיוק הארנונה וכיצד היא עובדת.

מהי ארנונה

כפי שנאמר, הארנונה היא המס המשולם לרשויות המקוריות, והוא משולם בתמורה לבעלות על נכס בשטח הרשות המקומית.
המס הזה מיועד לקופת הרשות למען הפעלתה על כל פעילותיה, והוא מהווה למעשה מבין מקורות ההכנסה העיקריים של הרשות המקומית בדומה למסים הממשלתיים שנלקחים לטובת קופת המדינה.
באופן כללי, נאסר על הרשויות המקומיות לעלות את מחירי הארנונה לפי שיקול דעתם, וכך היה ניתן לצפות שתתקבל דרך חישוב אחידה של הארנונה.
אכן ניתן למצוא רמזים לאחידות שכזו, והיא מתבטאת בעיקר בפרמטרים העיקריים שמרכיבים את היקף המס:

  • סוג הנכס: האם מדובר בקרקע חקלאית, קרקע מופשרת לבנייה, בית מאושר למגורים, מבנה לשימוש ציבורי או מסחרי ועוד ועוד.
  • השימוש בנכס: האם הנכס נמצא בשימוש למטרות עסקיות, למטרות ציבוריות, למטרות מגורים או לכל מטרה אחרת.
  • אזור הנכס: תוך חלוקה המבדילה בין רשויות מקומיות שונות בארץ והן חלוקה המבדילה בין האזורים הפנימיים בתוך רשות מקומית נתונה.
  • שטח הנכס: במ"ר.

המקום של הרשויות המקומיות ליצור הבדלים ביניהן וכך לשנות באופן מהותי את תשלומי הארנונה היא באמצעות הגדרה שונה של הפרמטרים הללו, כאשר העיקרי שבהם הוא שטח הנכס.

דרכי מדידה של שטח הנכס

שטח הנכס החייב בתשלום הארנונה אינו חייב להיות זהה לשטח הנכס המצוין בטאבו, וכך לרשויות המקומיות יש מקום לייצר הגדרה משל עצמם לאזורים הנחשבים כחלק משטח הנכס כדי להעלות או להוריד את תשלומי הארנונה.
באופן הזה, ניתן למצוא מקומות בארץ בהם תשלומי הארנונה יהיה שונים זה מזה באופן מהותי, על אף שיהיה מדובר בנכסים זהים מבחינת הגודל, הסוג והשימוש שלו, וכל זאת כתוצאה מתוספות שונות לשטח הנכס.
באופן כללי, ישנו מינימום כלשהו שמהווה את שטח הנכס כפי שהוא כתוב בסעיף הגודל בטאבו.
מינימום זה כולל את השטחים הפנימיים של הדירה אשר אינם נמוכים מגובה התקרה המינימלי, לרבות שטחי הקירות הפנימיים והחיצוניים (כאשר ישנו קיר משותף כלשהו, הוא מחולק באופן שווה בין בעלי שני הנכסים).

מעבר לכך, עשויות להיות שלל תוספות בהתאם לרשויות המקומיות השונות, ואלו מתבטאים בסעיפים הבאים:

  • שטח מרפסות: המרפסות אינן נכללות בגודל הדירה בטאבו, אך רשויות מקומיות מסוימות נוהגות לקחת בגינן ארנונה, כאשר אלו עשויות אף להבדיל בין מרפסות מקורות לבין מרפסות פתוחות.
  • חדר המדרגות: רשויות מקומיות עשויות שלא להשמיט את חדר המדרגות במקרים של בנייני מגורים או בנייני משרדים, וכך להכליל בתשלומי הארנונה בעל הנכס אף את החלק היחסי של חדר המדרגות.
  • שטחים נמוכים מגובה התקרה המינימלי: על אף ששטחים נמוכים מגובה התקרה המינימלי אינם מוגדרים כחלק מן הדירה מהבחינה שלא ניתן להתגורר בהם או לשהות בהם, אלא רק להשתמש בהם למטרות אחסון או מטרות דומות, ישנן רשויות מקומיות שכוללות גם את השטחים הללו כחלק משטח הדירה.
  • גג הבניין: ללא תלות בשאלת השימוש בגג, ישנן רשויות מקומיות שכוללות אותו בשטח הנכסים וכך מחייבות את בעלי הנכסים של המבנה בחלק היחסי של שטח הגג.
  • חדרי אשפה, מחסנים, חניות: באופן דומה לגג הבניין ולחדר המדרגות, ישנן רשויות מקומיות שמרחיקות עד לכדי הכללת השטחים של חדרי האשפה, המחסנים והחניות המצויים במבנה כחלק משטחי הנכסים, גם אם אלו מהווים שטח משותף – במקרה זה, כל אחד מבעלי הנכסים מחויב בחלק יחסי ושוויוני מהשטח המשותף.

על פי כל הפרמטרים הללו, רשויות מקומיות יכולות להגדיל משמעותית את היקף השטח שנחשב כשטח הנכס, וכך לחייב את בעל הנכס בתעריפי ארנונה גבוהים יותר.
בנוסף לכל אלו מצטרף הסעיף הנוגע למועדי המדידה של שטח הנכס – רשויות מקומיות עשויות להיבדל זו מזו בתדירות חידושי המדידה שהן דורשות, או התנאים שבגינם יש לבצע מדידה מחודשת, וכך עשויים להימצא הבדלים בין שטחים של נכסים דומים בהתאם לתדירות העדכון של השטח שלהם.

תרשים של בית ועליו סרטי מדידה

פטורים והנחות לתשלום הארנונה

ישנם פטורים, הקלות והנחות רבות לתשלום הארנונה הנוגעים לסעיפים שונים הנוגעים לאופי הנכס, לסטטוס בעליו של הנכס ולעוד רבים נוספים.
הדבר הראשון שיש לעשות הוא לבדוק את דרכי חישוב הארנונה ברשות המקומית – מאז שנת 2007, כל רשות מקומית חייבת בהחזקה ובתפעול של אתר אינטרנט בו יהיה מפורט, בין השאר, את דרכי חישוב הארנונה המדויקים עבור הרשות המקומית.
באופן הזה ניתן להבדיל בין העלויות השונות הנוגעות לסוג הנכס, השימוש של הנכס ודרכי המדידה של שטחו.
בהתאם לכך, ניתן לבדוק מהו סוג הנכס שנבקש להוזיל את עלויות הארנונה שלו ולבדוק באילו קטגוריות השימוש בו עשוי ליפול.
כך ניתן להגדיר את הנכס בהתאם לתנאים הרצויים ולקבל את היקף תשלום הארנונה המיטבי.
פעולה נוספת שניתן לבצע היא בירור דרכי התשלום השונות של הארנונה – בעוד דרכי התשלום הנפוצות יצוינו בהמשך, יש לדעת שהרשויות המקומיות נוהגות לחלק הנחות בהתאם לדרכי התשלום הללו, וכך ניתן לבדוק באתר הרשות המקומית האם תתקבל הקלה כלשהי בגין בחירה בדרך תשלום אחת על פני האחרות.
בנוסף לכל אלו, ישנה רשימה הקבועה בחוק ומגדירה מי זכאי להנחות בתשלומי הארנונה, תחת אילו תנאים, ובאיזה היקף.
סוגי ההנחות נבדלים ביניהם בשני סוגים – מן הצד האחד, הנחות שחייבות להינתן על פי חוק, ומן הצד האחר, הנחות שיש המלצה להעניק אותן, אך הרשות המקומית עשויה לבחור שלא לתת אותן.
לפיכך, באם הבסיס לבקשת ההנחה הוא מצב כלשהו שנופל תחת ההגדרה השנייה, ניתן לבדוק באתר הרשות המקומית האם ניתנת הנחה על כך ולפעול בהתאם.
להלן רשימת ההנחות המומלצות, אם כי לרשות המקומית ישנה אפשרות שלא להעניק אותן:

  • הנחה בגין הכנסה נמוכה: על פי טבלה שנתית המפרטת את ההנחות המגיעות לאדם (בין 40% לבין 90%) על פי ההכנסה החודשית הממוצעת וביחס ומספר הנפשות המתגוררות בנכס.
  • נזקק: הנחה בגובה 70% לאחר דיון בפני וועדה.
  • מקבל קצבת מזונות: הנחה בגובה 70%.
  • מקבל קצבת הבטחת הכנסה: הנחה בגובה 70%.
  • אזרח ותיק המקבל קצבה: הנחה של 25% ובשטח של עד 100 מ"ר.
  • זכאי לגמלת סיעוד: הנחה של 70%.
  • נכה בעל דרגת אי כושר השתכרות בשיעור 75% ומעלה: הנחה של 80%.
  • נכה בעל שיעור נכות רפואית של 90% ומעלה: הנחה של 40%.
  • נכה רדיפות הנאצים: הנחה בגובה 66% עד לשטח של 70 מ"ר, או 90 מ"ר אם הנכס משומש למגורים של ארבע נפשות או יותר.
  • מקבלי גמלה לילד נכה מתחת לגיל 18: הנחה של 33% עד לשטח של 100 מ"ר, לרבות מקבלי גמלה לילד נכה מעל גיל 18 בתנאי שהגמלה החלה להינתן לפני שהגיע לגיל 18.
  • עיוור הנושא תעודת עיוור: הנחה של 90%.
  • עולה חדש: הנחה של 90% ועד לשטח של 100 מ"ר, לתקופה של שנה אחת בלבד.
  • עולה הזכאי לגמלת סיעוד או גמלה מיוחדת: הנחה של עד 80%.
  • איש צד"ל: הנחה של 90% ולשטח של עד 100 מ"ר, ולתקופה של עד שנה.
  • חסיד אומות עולם: הנחה של 66%.
  • הורה יחיד לילד מתחת לגיל 18: הנחה של 20%.
  • בניין ריק חדש: הנחה של 100% לתקופה של שנה.
  • בניין ריק: הנחה של 100% לתקופה של שישה חודשים, הנחה של 66% לששת החודשים הבאים, והנחה של 50% למשך השנתיים שלאחר מכן.
  • דירה חלופית: במקרים של מכירת זכויות הדירה המקומית ליזם  במתחם פינוי בינוי, הנחה עבור ההפרש שבין השטח בדירה החלופית לבין זה שבדירה המקורית בגובה של 100% עבור השנה הראשונה, 75% בשנה השנייה, 50% בשנה השלישית ו-25% בשנה הרביעית.

להלן רשימת ההנחות המרכזיות המחויבות על פי דין:

  • אזרח ותיק המקבל הבטחת הכנסה: הנחה של 100% עד לשטח של 100 מ"ר.
  • אזרח ותיק: הנחה של 30% עד לשטח של 100 מ"ר, וזאת בתנאי שהכנסתו החודשית הממוצעת עומדת במבחן ההכנסה כפי שזה פורט בסעיף ההנחה בגין הכנסה נמוכה.
  • נכה מלחמה בנאצים: הנחה בגובה 66% ובשטח של עד 70 מ"ר, או 90 מ"ר אם הנכס משומש למגורים של ארבע נפשות או יותר.
  • נכה צה"ל ומשפחות שכולות: הנחה בגובה 66% ובשטח של עד 70 מ"ר, או 90 מ"ר אם הנכס משומש למגורים של ארבע נפשות או יותר.
  • נכה משטרה: הנחה בגובה 66% ובשטח של עד 70 מ"ר, או 90 מ"ר אם הנכס משומש למגורים של ארבע נפשות או יותר.
  • נכה שירות בתי הסוהר: הנחה בגובה 66% ובשטח של עד 70 מ"ר, או 90 מ"ר אם הנכס משומש למגורים של ארבע נפשות או יותר.
  • חיילים בשירות חובה: הנחה בגובה 100% ובשטח של עד 70 מ"ר, או 90 מ"ר אם הנכס משומש למגורים של ארבע נפשות או יותר, וזאת עד לארבעה חודשים לאחר תום השירות.
  • מתנדבים בשירות לאומי: הנחה בגובה 100% ובשטח של עד 70 מ”ר, או 90 מ"ר אם הנכס משומש למגורים של ארבע נפשות או יותר.
  • משרת בשירות אזרחי במסלול מלא: הנחה של 100% ובשטח של עד 70 מ"ר, או 90 מ"ר אם הנכס משומש למגורים של ארבע נפשות או יותר.
  • משרת בשירות אזרחי במסלול חלקי: הנחה של 50% ובשטח של עד 70 מ"ר, או 90 מ"ר אם הנכס משומש למגורים של ארבע נפשות או יותר.
  • ניצול שואה נזקק: הנחה של 66% ובשטח של עד 70 מ"ר, או 90 מ"ר אם הנכס משומש למגורים של ארבע נפשות או יותר.
  • אדמה חקלאית שלא נעשה בה שימוש בשנת שמיטה: הנחה של 90%-100%.
  • נכס שאינו ראוי לשימוש: פטור מלא.

יש לציין שגם רשימה זו אינה מלאה, וכמו שיש לבדוק באופן מדויק באתר הרשות המקומית האם הם אכן מעניקים הנחות כפי שאלו מומלצות, יש לברר האם קיימות עילות נוספות להוזלת הארנונה ולמתן הקלות שונות.

תשלום

באופן עקרוני, הארנונה היא מס שנתי אשר נלקח עבור תקופה של שנה קלנדרית, החל מן הראשון בינואר ועד ה-31 בדצמבר.
כך, ברירת המחדל של תשלומי הארנונה היא בתחילת השנה, בראשון בינואר, עבור השנה כולה.
עם זאת, הרשויות המקומיות מציעות דרכים שונות לתשלום הארנונה אשר חורגות מברירת המחדל הזו, כך כדי להקל על התושבים ולהפוך את אופני התשלום לידידותיים יותר.
הדרכים הללו עשויות להיות שונות זו מזו בשני המאפיינים הבאים:

  • מועדי התשלום: כברירת המחדל, החיוב עבור תקופת התשלום נעשה מראש, כלומר, בתחילתה של תקופת התשלום – עם זאת, הרשויות המקומיות מאפשרות לעתים לבצע בכך שינויים, ולשלם במועד כלשהו במהלך תקופת התשלום או בסופה.
  • פריסת התשלומים: דרך נוספת לסייע לתושבים לשלם את הארנונה היא פריסת התשלומים משנה אחד לכדי תשלומים מרובים – הדבר יכול להיעשות בדרכים שונות על פי ראות עיניה של הרשות המקומית, אך ברוב המקרים פריסת התשלומים מתבצעת במתכונת של תשלומים דו חודשיים.

עם זאת, יש לשים לב שעשויים להיות שינויים בתשלומים כתוצאה משינוי המועדים שלהם.
ככלל, הרשויות המקומיות מעדיפות שהשלום יעשה כברירת המחדל שלו, וכך תיכנס הכנסה מידית לקופת הרשות המקומית ללא צרכים למעקב אחר התשלומים.
כך, שינויים באופני התשלום נעשים לטובת התושבים, אך אלול עשויים לכלול תמורה כלשהי, וזאת כדי לספק תמריץ לתושבים להעדיף את שיטת התשלום הרגילה.
באופן כללי, ניתן להדגיש את הנקודות הבאות הנוגעות לאופני התשלום השונים:

  • תשלום מראש בתחילת השנה נוטה להיות זול יותר: כפי שנאמר לעיל, הרשויות המקומיות נוטות להקל על התושבים שמבקשים לשלם את הארנונה שלהם במתכונת הרגילה, מראש ובתחילת השנה הקלנדרית – כך, מתכונות שונות לתשלום עשויות לעלות יותר מסיבות שונות, בהם הפרשי הצמדה ועוד.
  • התשלום חייב להתקבל בתקופה של שנה: האפשרויות הניתנות לרשויות המקומיות לאפשר לתושבים הסדרי תשלום שונים מותנות בכך שהתשלום במלואו יתקבל בתום תקופה של שנה – כך, ללא תלות באופן הנקודתי של הסדר התשלום הן מבחינת המועד שלו הן מבחינת הפריסה שלו, על בעל הנכס לשלם אותו במלואו עד ל-31 בדצמבר.
  • תשלומי פיגורים: כמו במקרה של כל מס אחר, אי תשלום בזמן יגרור תשלומי פיגורים – הדבר מוגדר לתקופת התשלום כפי שנקבעה בהסדר התשלום, ולא לסוף השנה הקלנדרית, כך שבאם תשלום הארנונה לא שולם בתום 30 יום מהמועד שנקבע, יהיה זה אשר יהיה, יתווספו תשלומי פיגורים.

בית קטן שבנוי משטרות של כסף

ערעור על הארנונה

גם לאחר הפעלת כל הדרכים כדי לקבל את ההנחות וההקלות בתשלומי הארנונה, יש לוודא שאלו אכן ניתנו, ובאופן כללי, שעלות הארנונה אכן שווה לסכום שעלינו לשלם.
כמו בכל מוסד, גם הרשויות המקומיות עשויות לטעות ולחייב את בעל הנכס בסכומי ארנונה גבוהים מאלו שהוא צריך לשלם בפועל.
במקרים שכאלה, ניתן להגיש ערעור על תשלום הארנונה תוך דרישה שחשבון הארנונה יתוקן.
הסיבות הנפוצות להגשת ערעור שכזה – והן מהוות את הפרטים שיש לבדוק בחשבון הארנונה – הן הבאות:

  • אזור לא נכון של הנכס: באם הסיווג של האזור בו ממוקם הנכס שגוי, ובעקבות שגיאה זו בעל הנכס חויב בחשבון ארנונה גבוה מכפי שהיה מחויב כנגד סיווג נכון של האזור.
  • הגדרה לא נכונה של סוג הנכס או השימוש בו: באם חשבון הארנונה משקף הגדרה לא נכונה של סוג הנכס או של השימוש בנכס, ובעל הנכס מגלה שההגדרה הלא נכונה גוררת חשבון ארנונה גבוה מזה שההגדרה הנכונה הייתה נותנת.
  • שטח לא נכון של הנכס: באם חשבון הארנונה נקבע על פי שטח גדול משטח הנכס בפועל, ולכן חשבון הארנונה המתקבל גבוה יותר מן הנדרש.
  • אי החזקת נכס: באם התושב שלשמו התקבל חשבון הארנונה אינו בעל הנכס ועל כן אינו אמור להיות משלם החשבון.

תחת מקרים אלה, ניתן אכן להגיש ערעור למשרד הארנונה של הרשות המקומית על מנת לתקן את הטעויות שנעשו.
הפרוצדורה למקרים אלה קבועה ומפורטת, והיא מגדירה את החובות של מגיש הערעור כמו גם של הרשות המקומית עצמה.
כך, הנקודות הבאות מתארות את תהליך הגשת הערעור:

  • תקופת הגשת הערעור: מקבל חשבון הארנונה המבקש לערער עליו רשאי להגיש ערעור לרשות המקומית בתקופה של עד 90 יום מקבלת החשבון.
  • תקופת הגשת התשובה: מנהל הארנונה של הרשות המקומית חייב להגיש תשובה לערעור בתקופה של עד 60 יום מקבלת הערעור.
  • הארכת תקופת הגשת התשובה: ועדת ערר רשאית, במקרים מסוימים, להאריך את תקופת החזרת התשובה של מנהל הארנונה ב-30 ימים נוספים.
  • אי החזרת תשובה: באם לא תוחזר תשובה למגיש הערעור בתום התקופה, הדבר ייחשב כאילו והערעור התקבל.
  • ערעור לוועדת ערר: באם מגיש הערעור אינו מרוצה מן התשובה שקיבל, יש ביכולתו להגיש ערעור לוועדת ערר בתקופה של עד 30 יום מקבלת התשובה, והוועדה, המורכבת מציגי עירייה ואנשי ציבור, תבחן את הערעור שלו.
  • ערעור לבית המשפט: באם לאחר הדיון של ועדת הערר, מגיש הערעור עדיין לא מרוצה מן התשובה שקיבל עבור הערעור, הוא רשאי להגיש ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי.
  • תשלומי הארנונה: תהליכי הערעור אינם פוטרים את תשלומי הארנונה, וכך אם מגיש הערעור לא ישלם מתוך המתנה לתשובת מנהל הארנונה, הוועדה או בית המשפט, תשלומי הפיגורים יצטברו כהרגלם – לכן, עדיף לשלם את הארנונה בכל מקרה.
  • קבלת הערעור: באם הערעור התקבל וחשבון הארנונה המקורי שולם, אז מגיש הערעור יקבל החזרים בגובה ההפרש שבין חשבון הארנונה המקורי לבין חשבון הארנונה המתוקן.

 

 

פברואר 14, 2018 |

אולי יעניין אותך גם