כלי העבודה היקר מכולם

כל משקיע מכיר את הרגע שבו הוא אומר לעצמו: זו עסקה בטוחה. וברוב המקרים, מתברר שזו דווקא הפכה לאכזבה לא קטנה. במקרים האלו, הסכנה הייתה גדולה. סכנה של מחיקה גדולה, או מוחלטת, של כלי העבודה העיקרי של אותו משקיע ממוצע: הונו.

על מנת להימנע מן המצב המביך הזה, נולד עיקרון ניהול הסיכונים. למרות שלציבור הרחב נחיצותו פחות ידועה, כלי זה הוא הכלי היחיד שיימנע את המצב המביך של אי יכולת להמשיך במשחק ההשקעות.

ומה כולל עניין זה? למעשה ניתן לצמצם את עקרונות המתודולוגיה הזו לשני אלמנטים יסודיים: פיזור הסיכונים בין נכסים שהקורלציה ביניהם נמוכה, וסיכון מחושב, וזהה, בכל עמדה שאנו נוקטים כמשקיעים.

עבור החלק הראשון די אם ניתן דוגמא של משהו שלא צריך לעשות:

אם נשקיע, בארץ, במדד הבנקים, ובמדד ת"א 25, רוב הזמן נקבל תשואה די דומה. הקורלציה הישרה הקיימת ביניהם נובעת כמובן מן החשיפה הגדולה שיש למניות הבנקים במדד הכללי יותר.

דבר דומה נאמר על מתכות יקרות כמו הזהב והכסף, הנפט מסוג ברנט וזה הנקרא WTI ועוד. בימים אלו קשה למצוא נכסים בעלי קורלציה מנותקת לחלוטין, כי ההשפעה של הבנקים המרכזיים היא אדירה, ומזיזה, בצורה די מסונכרנת את כולם. אבל, המטרה היא להתקרב לתיק שבו כל נכס יעמוד על שלו, כאשר הוא יתחיל, ויאיץ, מגמה חדשה. מניות בודדות מול סחורות, זוגות מטבע של מדינות לא קשורות למדדי מניות במדינות מתפתחות, כל אלו יכולים להיות כיוונים למחשבה.

החלק השני של מתודולוגיית ניהול הסיכונים, זה המדבר על הסיכון הזהה שבכל פוזיציה, פחות קשה לביצוע. כל משקיע חייב להגדיר לעצמו את ההפסד המקסימאלי שהוא מוכן לסבול, לחלק אותו לכמות העסקאות המקסימאלית של הפסד רצוף. וזה יהיה הסיכון עבור כל עסקה בודדת.

לדוגמא: הקביעה הראשונה היא שההון הפנוי להשקעות אצלי הוא כ-100000 שקל, ואני מוכן להפסיד עד 50% מזה ללא תוצאות לוואי אישיות. שנית, אני אעריך שאני יכול להפסיד את הסכום בכ-25 עסקאות הפסד רצופות (מספר גדול בהרבה מן הרצף שניתן להשמיך בו מבלי לערוך חשבון נפש רציני על שיטת העבודה).

או אז, 50000 חלקי 25, נותן לנו 2000 שקל הפסד מקסימאלי לעסקה. וכך, נתאים את גודל היחידות (מניות, חוזים, יחידות מטבע) שאנו מוכנים לקנות או למכור שורט, בהתאם לגובה הסכום הזה, ולמרחק בין נקודת קטיעת ההפסד, ונקודת הכניסה.

השילוב בין פיזור הסיכון בין נכסים שאינם קשורים ביניהם, והגבלת הסיכון הבודד לסכום שאינו מהווה איום להמשך "לשחק" את המשחק, הוא הבטוחה שלא יגיע היום האיום של מחיקה כללית. יישומם של הכללים האלו מהווה מאמץ אינטלקטואלי, ורגשי גדול כי כל עסקה נראית לנו טובה מדיי מכדי שנסכן בה סכום קטן יחסית.

וזה קשה במיוחד כאשר העסקאות מתבררות כמוצלחות, וכאב לב גדול מחליף את השמחה על הרווח שמושג. למרות זאת, מי שמבין, ובמיוחד מי שכבר חווה ירידות גדולות במאגר ההוני שלו, יודע להעריך את ערכם של אותם כללים.

 

המאמר נכתב ע"י משה שלום – ראש תחום המחקר בחברת fxcm

יולי 15, 2014 |

אולי יעניין אותך גם