סקירת מט"ח שבועית (30.06.15): תקווה וביצוע

מתחילתו של ממשל קלינטון, ועד סופו של ממשל בוש הבן, הממשלים האמריקאים הביעו תקווה מתמדת אחת, והיא שיוגדל אחוז האזרחים המחזיקים בבית משלהם למגורים. תקווה זו הייתה חלק מן התפיסה הכללית הרואה בנדל"ן הפרטי אלמנט של יציבות, ושגשוג כלכלי.

אותם ממשלים ראו בפרמטר זה גם אלמנט סוציאלי חשוב, וזאת במיוחד כאשר מדובר בשכבה המבוגרת של האוכלוסייה, כאשר הבית מהווה בסיס קיומי פיזי, וסוג של חסכון סולידי ביותר לעת זקנה.

למעשה, יש הרואים ברצון הפוליטי הזה סיבה מן הסיבות למה שקרה ב-2008. הרצון לייצר עקומה חיובית של אחוז האחזקה של בתים על ידי הציבור הביא לכל הכלים הפיננסיים ה"מוזרים" בוול-סטריט, להפיכת המשכנתאות לכלי השקעה מפוזרים בעולם, ולכל ההקלות בתחום קבלת המשכנתאות שגרמו לנפילה הגדולה.

אבל מה קורה עכשיו, כ-7 שנים אחרי שיאו של אותו משבר מכוון נדל"ן, ואחרי כל כך הרבה תקנות, חוקים, והזרמות כספים? הנה שילוב של שני גרפים מעניינים:

2015-06-30-Housing

 

בחלק העליון, אנו רואים את העלייה במספר הבתים שנמכרו, ולמטה את אותו אחוז אחזקה של בתים על ידי אנשים לצורך מגורים. כיוון התנועה בשני הגרפים מעוררת מייד את השאלה: איך ייתכן שמוכרים יותר בתים, והאחוז יורד פלאים?

תחילה אין זו אנומליה שנובעת מגידול מהיר מדי של האוכלוסייה. על פי המחקרים האחרונים בנושא, זוהי תוצאה ישירה של מדיניות ריבית ה-0, בשילוב הדפסות הכסף הנקראות הרחבות כמותיות.

בגדול, זוהי תצוגה גרפית של מה שאצלנו קוראים: "דירות להשקעה", בצירוף עוד אלמנט אחד והוא שהרבה מאוד מן הבתים נקנים על ידי זרים עשירים (רוסיה, מזרח-תיכון, סין) בנוסף למשקיעי נדל"ן מקומיים. אם חושבים על זה, גם אצלנו הגורם הזר ("יהודי התפוצות") משמעותי.

וכך אנו מקבלים מימוש עקום לתקווה גדולה. לאזרחים הרגילים אין כסף לקניה, או שאינם עומדים בקריטריונים הקשוחים הרבה יותר מצד הבנקים, ונאלצים לחיות בהשכרה אשר מחיריה עלו לאחרונה לשמים בארה"ב. ומה יקרה כאשר חלק מן המשקיעים הזרים יתחילו לצאת מן השוק הזה? עקב צרכים מקומיים שלהם, או עקב סיבות פיננסיות מעוררות תיאבון גדול יותר? מי אז יקנה את הבתים?

את זה נדע כנראה בקרוב, כאשר על פי כל הנאמר, הריביות בדרך לעלות אחרי שוק דובי של כ-30 שנה.

 

משה שלום

יוני 30, 2015 |

אולי יעניין אותך גם