כל מה שחשוב לדעת על אגרות חוב

איגרת חוב היא נייר ערך, המתפקד ככלי פיננסי, לשם מתן הלוואה. זו למעשה,  תעודת התחייבות לתשלום חוב (קרן + ריבית), שניתן כהלוואה לגוף מסוים. לאיגרת החוב תקופת חיים מסוימת, אשר יכולה להיות מספר שנים בודדות או רב. הדבר ייקבע על-פי סוג האיגרת שהונפקה. קיימת אפשרות להחזיק באיגרת החוב עד לקץ התקופה או לסחור בה בבורסה (למכור אותה) לפני.

ישנם משקיעים רבים, הרואים באגרות החוב מקום טוב להשקעה, כגון: קופות גמל, בנקים, קרנות פנסיה וקרנות נאמנות, מוסדות שונים וגם משקיעים בודדים שאינם שייכים לארגון כלשהו. אגרות החוב מונפקות על-ידי גופים גדולים הזקוקים להלוואה (חברות גדולות וגורמים ממשלתיים). בעל איגרת החוב אינו מחזיק בידו חלק מהגוף המנפיק, כמו במכירת מניות, אלא מוגדר כבעל החוב שלה.

 

מאפייני אגרות חוב

לאגרות החוב מאפיינים יחודיים וחשוב להבדילן ממניות, על-אף הדימיון בסחר בבורסה:

  • איגרות חוב מונפקות על-ידי רשויות ציבוריות, גורמים ממשלתיים וחברות גדולות.
  • עבור מנפיקי האגרות, הן משמשות ככלי לגיוס כספים (כהלוואות) לטווח הארוך.
  • איגרת חוב היא תעודת התחייבות לתשלום חוב ובעליה, שלא כמו במניות, אינם בעלי שליטה כלשהי בארגון שהנפיק אותן, אלא בעלי החוב שלו.
  • איגרות החוב נסחרות בבורסה, וכן נמכרות לציבור באמצעות הבנקים.
  • רכישת איגרת חוב מהווה אפיק השקעה, שכן הלווה צריך לשלם בסופו של דבר, את הקרן והריבית בעת מועד הפדיון. מוסדות רבים עושים בהן שימוש לכך: קרנות פנסיה והשתלמות, קרנות נאמנות, קופות גמל, בנקים ועוד.

 

סוגי איגרות חוב

קיימים מספר סוגי איגרות חוב (אג"ח), הניתנים להבחנה לפי האופנים הבאים:

  • זהות המנפיק
  • איגרת חוב ממשלתית: איגרת חוב שנחשבת לבטוחה ביותר, אולם היו מקרים בעבר, בהם הממשלה לא הצליחה להשיב את החוב, והדבר הוביל לקריסה כלכלית ומשבר. רוב המדינות מנפיקות אג"ח ומוכרות אותן לאזרחים ולמדינות זרות, בכך הן יוצרות חוב פנימי וחיצוני, בהתאמה. לפי מדיניות הממשלה המנפיקה יוחלט אם האיגרת תהיה בעלת ריבית קבועה או משתנה, צמודה למדדים כלשהם או למטבע זר.

בישראל איגרות החוב הממשלתיות מונפקות על-ידי היחידה לניהול החוב הממשלתי היושבת תחת משרד האוצר.

  • איגרת חוב מוניציפלית: מונפקת על-ידי הרשויות המקומיות, לשם מימון פרויקטים. אג"ח אלה נחשבות לבעלות סיכון קרוב לאג"ח ממשלתיות.
  • איגרת חוב קונצרנית: מונפקת על-ידי חברות גדולות, כתחליף להלוואה בנקאית. איגרת זו מלווה בבטוחה (שעבוד נכסים), אשר הופך אותה לבטוחה יותר, לכן היא נחשבת לאפיק השקעה סולידי.
  • יכולת הפרעון
  • איגרות חוב מדורגות: שדורגו על-ידי חברות דירוג רשמיות ומוסמכות (בישראל קיימות 2 חברות: "מדרוג" ו"מעלות"). הדירוג מתחלק בין דירוג השקעה לבין דירוג ספקולטיבי. אג"ח בדירוג גבוה (AAA למשל) הסיכון הוא נמוך, ולכן הריבית והתשואה נמוכות יותר. לעומת זאת, אג"ח בדירוג נמוך (נמוך מ-BBB) בעלות סיכון גבוה יותר והן מדורגות לפי הדירוג הספקולטיבי. איגרות חוב מסוג זה עשויות להיות מוגדרות גם כ"אג"ח זבל".

חשוב לציין, כי אין כל חובה לדרג אג"ח, אך חברה שבחרה לעשות כן, עליה להמשיך ולפרסם את הדירוג, גם אם הוא ירד באופן דרסטי לרמה נמוכה מאוד.

  • אג"ח זבל: אלה הן איגרות חוב תשואתן לפדיון גבוהה יחסית. תשואה זו מורה בדרך-כלל על סיכון גבוה לאי-יכולת פדיון האג"ח בעתיד על-ידי המנפיק.
  • אופן החזר החוב וחישוב הריבית
  • אג"ח בריבית קבועה: בהן שיעור הריבית (המכונה "קופון") נותר קבוע לכל אורך חייהן. אג"ח אלה יכולות להיות צמודות מדד או צמודות לדולר.
  • אג"ח בריבית משתנה: בהן שיעור הריבית משתנה ונקבע ביחס למדד שהוחלט מראש. ה"קופון" (שיעור הריבית) מתאפס בכל 3 או 6 חודשים ונקבע מחדש.
  • אג"ח צמודות מדד: בהן הקרן צמודה למדד המחירים לצרכן.
  • אג"ח Zero Coupon: הן מונפקות בערך הנמוך מהנקוב עליהן, כך שה"קופון" במקרה זה, הוא אפסי. רווח המשקיע נובע מההפרש בין מחיר ההנפקה למחיר הפרעון (הערך הנקוב). דוגמא לכך הוא מק"מ (מלווה קצר מועד) שמנפיקה הממשלה.
  • אג"ח קונסול אג"ח צמותה/צמיתה: לאיגרות חוב אלה לא נקבע מועד פרעון, כך שהרוכש אותה זכאי לתשלומי ריבית בסכומים זהים בפרקי זמן קבועים מרגע הרכישה ועד בכלל.
  • סוגי אג"ח מיוחדים:
  • אג"ח להמרה: מונפקות על-ידי חברות בלבד. ניתן להמיר אותן לפי יחס שנקבע מראש, לנכס אחר, לרוב מניות של החברה המנפיקה.
  • אג"ח מיועדות: מונפקות על-ידי הממשלה כאג"ח צמודות, באופן מיוחד עבור קרנות הפנסיה, בשמות: "חץ", "מירון" ו"ערד". אין כל אפשרות למשקיעים פרטיים לרכוש אותן והן אינן נסחרות בבורסה.

 

איגרות חוב ממשלתיות ואיגרות חוב קונצרניות

אג"ח ממשלתיות ואג"ח קונצרניות מונפקות ככלי לגיוס הון ומהוות בעצם, תחליף להלוואה, כאשר לקרן מצטרפת ריבית התואמת את הסיכון שביכולת הפרעון.

אחד ההבדלים המהותיים ביותר בין שני סוגי איגרות החוב הממשלתיות והקונצרניות, הוא בזהות המנפיק. כאמור לעיל, הממשלה היא זו המנפיקה את האג"ח הממשלתיות בהוראת משרד האוצר ועל-פי מדיניות בנק ישראל, ואילו את האג"ח הקונצרניות מנפיקות חברות.

בנוסף, אג"ח ממשלתיות נחשבות לאפיק השקעה סולידי ובטוח, בעל סיכון נמוך. לעומת זאת, כאשר מדובר בחברה, גדולה ככל שתהיה, הרי שהיא חשופה לסיכונים רבים, וייתכן כי לא תוכל לעמוד בהתחייבותיה. בשל הסיכון שלוקח המשקיע, הריבית שייקבל תהיה גבוהה יותר, ביחס לריבית המתווספת לאג"ח הממשלתיות.

 

מסחר והשקעה בתחום איגרות החוב

איגרות חוב נסחרות בבורסה ובבנקים ונחשבות להשקעה בטוחה יותר מאשר מניות. לרוב הסיכון בהן נמוך, ומכאן, שהתשואה גם היא נמוכה יותר מאשר בשוק המניות. מספר העסקאות אינו גדול, והמניע שלהן הינו הריבית המשולמת פעמיים בשנה באופן קבוע. למחזיקי אג"ח הגנה מסוימת מטעם החוק – הם זכאים לעדיפות קודמת במקרה של פשיטת רגל, וכך יתכן ויזכו לקבל לפחות חלק מסכום הפדיון הנקוב.

יחד עם זאת, איגרות החוב חשופות לסיכונים בעת שינויים בריבית במשק, בהתאם לאופי האיגרת. לדוגמא: ערכן אג"ח בריבית קבועה ירד, בעת עליית הריבית. מחיר האיגרות הקיימות ירד, אם תחול עלייה בריבית, כיוון שהמשקיעים יוכלו לרכוש אג"ח חדשות בריבית גבוהה יותר. חשוב להדגיש, כי שינוי במחיר אג"ח משפיע על גורמים המשקיעים באיגרות אלה, כגון קרנות פנסיה, קרנות נאמנות, חברות ביטוח ובנקים.

סיכון נוסף, הוא שינוי בדירוג של איגרות חוב, לרוב ירידה, הנקבע על-ידי החברות המדרגות אותן. דירוג נמוך יותר עשוי להביא לירידה במחיר איגרות החוב, והדבר ישפיע על המשקיעים ובמיוחד על הקרנות, אשר חלק ניכר מהונן מושקע באג"ח אלה.

למרבית איגרות החוב מועד פרעון, אך קיימת אפשרות שהחברה תהיה מעוניינת לפדות את האיגרת בטרם עת, ובכך היא מאלצת את המשקיעים למצוא אפיק השקעה חדש. הדבר כדאי עבור החברה בדרך-כלל כאשר שיעור הריבית נמוך. עניין זה מערים קושי נוסף על מציאת מסלול השקעה חלופי משתלם עבור המשקיע.

מאי 4, 2015 |

אולי יעניין אותך גם